הטרגדיה האלג'יראית יש לב, אין ראש מאת רמון ארון מלחמת השחרור של אלג'יריה, 1962-1954 תצלום: United Press International Photo "האם מישהו מדמה עדיין בנפשו שמיליון צרפתים, שהם כיום תשיעית מן האוכלוסייה ובתוך עשרים וחמש שנים יהיו 1/18 ממנה, יוסיפו לשלוט באלג?יריה ולנהל אותה? להט היצרים של הצרפתים החיים באלג?יריה הוא מובן ולגיטימי. אזרחי צרפת אלה עיצבו את פניה של אלג?יריה. הם הפריחו את מדבריותיה, נאבקו בצבאות ובטבע והקריבו את עצמם על מזבח חירותה של צרפת. הם אינם יכולים להסכין עם נטישת הארץ שבה חיו ובה קבורים מתיהם. אלג?יריה היא מולדתם לא פחות מכפי שהיא מולדתם של המוסלמים החיים בה. אין לנו ויכוח עם העקרונות האלה כשלעצמם. אלא שהתביעה הלאומית, על הפנאטיות הדתית והגזענית הכרוכה בה ללא הפרד, והאידיאולוגיה המערבית המקדשת את השלטון העצמי ואת השאיפה האנושית לשוויון - כל אלו הן עובדות אשר כל התעלמות מהן סופה פורענות. ? הסיסמה 'אלג?יריה הצרפתית' נעוצה מבחינה היסטורית במה ששיננו לנו בבתי הספר והטיפו לנו בעיתונים. עושרה של צרפת, גדולתה ועתידה אינם תלויים בשאלת החזקתה של אלג?יריה. צרפת עדיין שומרת בידיה די עוצמה כדי שתוכל להוסיף ולהפיץ את מחשבתה, זאת בתנאי שלא תרושש את עצמה במלחמות שולל. כדבריו של (ההיסטוריון והפילוסוף הצרפתי) ארנסט רנן (Renan) בשנת 1870: 'מה שחסר לנו זה לא הלב, זה הראש'".